מאירי על חולין נ״ט

1 המשנה הששית והכונה להתחיל בה בביאור החלק החמשי והוא בדיקת סימני בהמה חיה ועוף ודגים למי שאינו מכיר איזה מהן טמא ואיזה מהן טהור סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה והם מפריסי פרסה ומעלה גרה ואין הבהמה טהורה אלא בשניהם וידוע שכל מעלה גרה מפריס פרסה חוץ מן הגמל והארנבת והשפן וכן ידוע שכל מפריס פרסה מעלה גרה חוץ מן החזיר אלו הן סימנין שנאמרו בתורה בענין זה ובגמרא הוסיפו רבותינו עליהם שני סימנין והם שידוע להם שכל בהמה טהורה אין לה שנים למעלה ר"ל בלחי העליון וכל בהמה טמאה יש לה שנים למעלה חוץ מן הגמל הבחור שהזקן אע"פ שאין לו שנים גמורים יש לו מ"מ רושם שנים וכן ידוע להם שכל בהמה טהורה בשרה שתחת עצם האליה מהלך שתי וערב ואינו כן בבהמה טמאה אלא בערוד הרי לך עכשיו ארבעה סימני טהרה שנים של תורה ושנים מדברי סופרים:

2 ולענין פסק כל שאתה יכול לבחון בשל תורה אי אתה בוחן בשל סופרים וכל שסימני תורה אי אפשר לבדוק בהן אתה בודק בשל סופרים מעתה היה מהלך ומצא בהמה ורואה בה שמעלה גרה ופרסותיה סדוקות אין לו אצל בדיקה אחרת כלום מצאה מעלה גרה אבל פרסותיה חתוכות ואי אפשר לבדקן כשרה ובלבד שיכיר שפן וארנבת וגמל מצאה מפרסת פרסה אבל אינו רואה אותה עכשיו מעלת גרה שהעלאת גרה אינה סימן שבגופה אלא ממקרים שבה ואינו מצוי בכל עת אא"כ ישהא זמן מרובה אחר אכילתה מ"מ הואיל ורואה אותה מפרסת פרסה כשרה והוא שיכיר חזיר ואם היו לה קרנים יצאה מספק חזיר היו פרסותיה חתוכות ואי אפשר לו לבדקן וכן לא ראה אותה עכשיו מעלת גרה אם מצא שאין לה שנים למעלה כשרה ובלבד שיכיר בן גמל היו פרסותיה חתוכות ופיה גמום ר"ל חתוך ואין לה בדיקה לא בפרסות ולא בשנים וכן אינו רואה אותה עכשיו מעלת גרה בודק בבשרה שתחת עצם האליה אם מהלך שתי וערב ר"ל שחוטי הבשר הולכים אחד לאורך ואחד לרוחב כשרה ובלבד שיכיר ערוד והיאך אתה יודע שחיה בכלל בהמה לסימנין אלו שהרי בטהורות פתח בבהמה וסיים בחיה דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וגו':

3 זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שהתבאר בגמרא ושאר דברים שבאו עליה בגמרא אלו הן:

4 יש דברים אחרים שאנו צריכין לסימנין שבבהמה וחיה אע"פ שנודעו סימני טהרת גופן והוא לידע איזה מין בהמה ואיזה מין חיה כדי לידע בחלב שלה אם אסור או מותר שהרי חלב חיה מותר הוא שלא אסרה תורה אלא חלב שור וכשב ועז וסימנין אלו לא נתפרשו בתורה אלא שפרט שמות הבהמות ושמות החיות ומי שאינו מכירן אין זה מועיל לו כלום והוא צריך לידיעת סימנין אלו ומה הן הסימנין כל שהוא מוצא אותה בקרנים מפוצלות ר"ל משתרגות לשנים אין צריך לבדיקה אחרת אלא חיה הוא בלא ספק ויש גורסים בזו מפוצלות ר"ל כפופות ממה שנאמר בקדושין מאי משמע דהאי אגמון לישנא דבוצלא הוא וכו' אם כן כל שנמצאו קרניה מפוצלות או שראשיהן כפופין אין צריך בהם לבדיקה אחרת:

5 ולענין ביאור מה שנאמר כאן והרי צבי דאין קרניו מפוצלות ואנו רואים שהם מפוצלות לכמה פצולין פירשו שלא על הצבי שאנו קורין דירגי הוא אמור כאן אלא על היעל שאנו קורין בוק אישטאיין ויש מפרשים בו איל הנקרא קאבורול ומ"מ יש גורסין מובצלות כמו שכתבנו כדי להעמיד את הצבי בחזקתו לא היו קרניה מפוצלות או מובצלות הוא צריך בהן שלשה סימנין כרוכות ר"ל שיהו קרניה עשויים גלדים גלדים זה על גב זה חדוקות ר"ל שיהו אותן הגלדים עומדין בהדוק ושלא יהא מצוי להתקלף אחד מעל חברו הדורות ר"ל שיהו קרנים אלו עגולות וטעם צרך סימנין אלו שאם כרוכות לבד הרי קרני השור כן אלא שאינן חדוקות היו כרוכות וחדוקות הרי אף קרני העז כן אלא שאינן עגולות אבל מכיון שהן כרוכות וחדוקות והדורות אין לספקם כלל אלא במין אחד והוא נקרא בלשון תלמוד עזא כרבוס ומ"מ הרי נפסק בה שהוא מין חיה וגדולי המחברים מפקפקים בה ומצריכים מפני זה שיהו גלדים אלו מובלעים זה בתוך זה והוא ענין דמיבלע חידקיהו ואין דבריהם נראין שהרי בהדיא פסקו בגמרא כשמואל בריה דרב שהתיר את חלבה ומקצת חכמים מפרשים כרוכות חדוקות והדורות בדרך אחרת וזה עקר טלפים אין בהם לחיה על בהמה סימן מובהק ומתוך כך אין משגיחין בהם לענינים אלו:

6 יש מן חיה ששמה קרש בלשון תלמוד ואין לה אלא קרן אחד ומ"מ חיה היא וחלבה מותר ומגדולי המחברים דנוה בספק ואוסרין חלבה מספק:

7 בפרק אותו ואת בנו יתבאר על עזי הבר שהן חיה וחלבן מותר ועל שור הבר שהיא בהמה וחלבה אסור:

8 יש מין אחר שקורין עכשיו בורופול ונפל בו ספק בדורות הללו יש מי שאומר שהוא שור הבר ובהמה הוא וחלבה אסור ופרשו עליו שהוא רים האמור באיוב וזו ראיה שלהם לאיסור שהרי זה ראוי למלאכה וחיה אינה בת מלאכה כמו שהתבאר במסכת ע"ז ויש מי שאומר עליו שהוא יחמור האמור בתורה והוא מין חיה וכן נוהגים בו היום ואין נוהגים בו איסור אלא בשמנו של גיד:

9 אדם הרי הוא בכלל חיה שנאמר ויהי האדם לנפש חיה ולא נכלל לא בחיה טהורה ולא בחיה טמאה וכן אינו בכלל סימנין שלהם ומי שאכל מבשרו בין חי בין מת אינה לוקה ומ"מ עבר בעשה שנאמר זאת החיה אשר תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן הדין בחלבים שבו ודבר זה יתבאר בתלמוד כתובות וכן יתבאר שם דין דמו ודין חלב האשה: